שְׁלוֹשָׁה חֲכָמִים מִגּותָ'אם,
יָצְאוּ לַיָּם בִּקְעָרָה,
הַקְּעָרָה הִתְהַפְּכָה, הַיָּם נִסְעָר,
וְכָאן הַשִּׁיר שֶׁלִּי נִגְמַר.
(דאנסלו, מתוך שירי אמא אווזה)
חכמים אחרים מגות׳אם
מאת ג׳יימס בולדווין
תרגום: שמואל מילר
יום אחד, הגיעו לגות'אם ידיעות על כך שהמלך מגיע למחוז, וכי הוא יעבור דרך הכפר. דבר זה לא מצא חן בעיני אנשי גות'אם בכלל. הם שנאו את המלך, כי הם ידעו שהוא איש אכזר ורע. אם יגיע לכפר, יצטרכו למצוא לו ולאנשיו מזון ולינה; וְאִם בדרכו יראה מה שימצא בעיניו חן, וַדַּאי יִקַּח לוֹ.
מה כדאי להם לעשות?
אנשי הכפר נפגשו יחד כדי לשוחח על הנושא.
"אולי נקצוץ את העצים הגדולים ביער, כדי שהם יחסמו את כל הדרכים המובילות אל העיירה", אמר אחד החכמים.
"טוֹב!" אמרו כל השאר.
אז יצאו עם גרזניהם אל היער, ועד מהרה התמלאו כל הדרכים והשבילים לעיירה בבולי עץ ובגזם. לפרשי המלך יהיה קשה להגיע לגות'אם. הם יצטרכו לסלול דרך חדשה, או לוותר על הדרך לגמרי, ולהמשיך דרך מקום אחר.
כאשר הגיע המלך וראה שהכביש חסום, הוא כעס מאוד.
"מי כרת את העצים האלה בדרכי?", הוא שאל שני כפריים שחלפו במקום.
"האנשים של גות'אם", השיבו הכפריים.
"ובכן", ציווה המלך, "לכו ואמרו לאנשי גות'אם שאני אשלח את השריף שלי לכפרם, כדי לקצץ לכולם את האפים".
הכפריים רצו אל גות׳אם מהר ככל שיכלו, וסיפרו מה שאמר להם המלך.
כולם נבהלו מאוד. התושבים רצו מבית לבית, כדי לבשר את החדשות וכדי להתייעץ: איך נוכל למנוע את הגזירה?
"שכלנו הרחיק את המלך מהעיר", אמר אחד; "ולכן עכשיו שכלנו חייב להציל את אפנו".
"אמת אמת!" אמרו האחרים. "אבל מה נעשה?".
אחד, ששמו היה דובין, ושנחשב לחכם מכולם, אמר: "תנו לי לומר לכם משהו. הרבה אנשים נענשו כי היו חכמים, אבל מעולם לא שמעתי על מישהו שנפגע. כי היה טיפש. לכן, כשיבוא השריף של המלך, בואו כולנו נתנהג כמו שוטים".
"טוב טוב!" קראו האחרים. "כולנו נתנהג כמו טיפשים".
לא קל היה לאנשי המלך לפתוח את הדרכים; ובזמן שאנשי המלך עבדו, התעייף המלך מההמתנה, וחזר ללונדון. אבל בוקר אחד, מוקדם מאוד, הצליח השריף עם חוליית פרשי המלך לרכוב דרך היער ובין השדות, לעבר גות'אם. רגע לפני שהגיעו לכפר, הם ראו מחזה מוזר. הזקנים גלגלו אבנים גדולות במעלה הגבעה, וכל הצעירים הביטו בזקנים, תוך שהם נאנחים בקול רם מאוד.
השריף עצר את סוסיו, ושאל מה הם עושים.
"אנחנו מגלגלים אבנים במעלה הגבעה כדי לגרום לשמש לזרוח," אמר אחד הזקנים.
"בחור טיפש שכמותך!" אמר השריף. "אתה לא יודע שהשמש תזרח בלי שום עזרה?".
"אה! נכון?" אמר הזקן. "טוב, מעולם לא חשבתי על זה. כמה חכם אתה!".
"ומה אתם עושים?" שאל השריף את הצעירים שחיכו במורד הגבעה.
"אנחנו נאנחים, בעוד אבותינו עובדים", הם ענו.
"אני מבין", אמר השריף. "ובכן, זו דרכו של עולם". והוא רכב לכיוון העיר.
עד מהרה הגיע לשדה, שבו כמה גברים עסקו בבניית חומת אבן.
"מה אתם עושים?", הוא שאל.
"או, אדוני," הם ענו, "יש קוקייה בשדה הזה, ואנחנו בונים חומה סביבה, כדי למנוע מהציפור להתרחק".
"בחורים טיפשים!" אמר השריף. "אתם לא יודעים שהציפור תעוף מעל הקיר שלכם, לא משנה כמה גבוה תבנו אותה?".
"אוה, לא," הם אמרו. "מעולם לא חשבנו על זה. כמה חכם אתה!".
השריף פגש לאחר מכן אדם שנשא דלת על גבו.
"מה אתה עושה?" הוא שאל.
– "יצאתי זה עתה למסע ארוך", אמר האיש.
– "אבל למה אתה נושא את הדלת הזאת?" שאל השריף.
– "השארתי את כספי בבית".
– "אז למה לא השארת גם את הדלת בבית?".
– "אני פוחד מגנבים. ואתה רואה, אם הדלת נמצאת איתי, הם לא יוכלו לפרוץ אותה ולהיכנס לביתי".
"בחור טיפש שכמותך!" אמר השריף. "יהיה בטוח יותר להשאיר את הדלת בבית ולשאת את הכסף איתך".
"אה, באמת?" אמר האיש. "מעולם לא חשבתי על זה. אתה האיש החכם ביותר שראיתי אי פעם".
אחרי כן רכב השריף עם אנשיו, אבל כל אדם שפגשו בדרכם עשה משהו טיפשי.
"באמת שאני מאמין שאנשי גות'אם כולם מטומטמים", אמר אחד הפרשים.
"זה נכון," אמר אחר. "יהיה חבל לפגוע באנשים פשוטים שכאלה".
"בואו נרכב חזרה ללונדון, ונספר על כל זה למלך", אמר השריף.
וכך היה: השריף והפרשים חזרו וסיפרו למלך ג׳ון, כי גות'אם היא עיר של טפשים. המלך צחק ואמר, כי אם כך הוא לא יזיק להם, אלא יניח להם לשמור על אפם.
Hi, this is a comment.
To get started with moderating, editing, and deleting comments, please visit the Comments screen in the dashboard.
Commenter avatars come from Gravatar.