השוויון הוא עיקרון יסוד בדמוקרטיה, אבל האם השוויון הוא אמיתי, או שהמצב החברתי בישראל ובעולם מסתיר אי-שוויון בסיסי? באלבום שירי הילדים של יהונתן גפן, ״הכבש השישה עשר״, יש שיר אחד שמדבר על שוויון: ״ריח של שוקולד״. השיר מדבר על מפעל ״עלית״, שעמד ״בסוף רמת גן״. הפזמון החוזר בשיר אומר: "שׁוֹקוֹלָד קָטָן וְשׁוֹקוֹלָד גָּדוֹל / שׁוֹקוֹלָד יָקָר וְשׁוֹקוֹלָד בְּזוֹל / שׁוֹקוֹלָד אֱגוֹזִים וְשׁוֹקוֹלָד סְתָם / לָעֲשִׁירִים וּלְכֻלָּם, וְהָרֵיחַ בְּחִנָּם / וְכָל הָאֶזְרָחִים עוֹצְרִים וּמְרִיחִים…"
ריח של שוקולד – הכבש הששה עשר (יהונתן גפן/ יוני רכטר)
יקר, זול וחינם:
הפזמון החוזר בשיר מציג מציאות בה יש סוגים שונים של שוקולד. יש קשר בין מחיר השוקולד ובין גודלו: קטן וגדול, מול יקר וזול. היחס בין המחיר והגודל יכול להיות מקביל או הפוך למבנה השורות: שוקולד קטן ומושקע, יכול להיות יקר משוקולד גדול והמוני. לעומת זאת, היחס עשוי להיות הפוך: שוקולד קטן יהיה זול, כי יש בו פחות שוקולד.
השורות הבאות קושרות בין אופי השוקולד לצרכניו: השוקולד המיוחד (אגוזים) מיועד לעשירים, בעוד ש״סתם״ שוקולד מיועד לכולם. הצירוף ״לעשירים ולכולם״ הוא קצר ופסקני: זה הסדר החברתי הקבוע. השוקולד, גם לעשירים וגם לכולם, מיוצר באותו המקום.
אשליית השוויון:
ובכל זאת, משהו אחד ניתן לכל האזרחים, חינם: הריח. לריח הזה יש השפעה זהה על כולם: ״וכל האזרחים עוצרים ומביטים״. הבית השני מפרט מי עוצרים ומה נעצר: ״עוֹצְרִים הַיְּלָדִים שֶׁרָצִים בַּשְּׁכוּנָה / עוֹצֵר הָאוֹטוֹבּוּס מֵעֵבֶר לַפִּנָּה / הַחֲתוּלִים מַפְסִיקִים לִבְרֹחַ מֵהַכְּלָבִים / הַשּׁוֹטְרִים עוֹמְדִים לְיַד הַגַּנָּבִים / כֻּלָּם מַבִּיטִים אֶל הָאֲרֻבּוֹת / וּלְאַט לְאַט, הָאַף שֶׁלָּהֶם, / מִתְמַלֵּא בְּרֵיחַ שֶׁל שׁוֹקוֹלָד״.
המצב בתחילת הבית השני נראה טבעי: ילדים רצים – יעצרו, ואוטובוסים עוצרים בתחנות שמעבר לפינה מאותו המקום בסוף רמת גן. המשך הבית מעיד על שיבוש הסדר הטבעי: חתולים לא בורחים מכלבים, ושוטרים לא רודפים אחרי פושעים. הריח משבש את הדעת לכל האזרחים.
המסקנה בשיר ידועה מראש: בְּסוֹף רָמַת גַּן יֵשׁ מָקוֹם מְיֻחָד / שָׂם אֶפְשָׁר לַעֲמֹד וּלְהָרִיחַ שׁוֹקוֹלָד. למה ידועה מראש? כי סופו של השיר חוזר על תחילתו. בסופו של דבר, מה שניתן לעשות הוא רק לעמוד ולהריח.
שאלות לדיון:
- המפעל מתואר כ״בית גבוה גבוה בלי חלונות עם שלוש ארובות״. השיר עוסק במפעל לשוקולד ברמת גן, אבל האם ניתן לחשוב על מוסד אחר, בעיר אחרת, המשפיע על כל האזרחים ומתנהל בחוסר שקיפות, ״בלי חלונות עם שלוש ארובות״?
- לפי הפילוסוף הרברט מרקוזה, ניתן להניח שריח השוקולד נועד להסוות דיקטטורה. הוא קורא לזה ״אי-חופש נוח, ללא-חיכוך, הגיוני ודמוקרטי״: כל האזרחים מצייתים לריח השוקולד. האם ניתן, למשל, לקשר בין ריח השוקולד בשיר להשפעה של תוכניות ריאליטי ובידור על הציבור?
- למה לדעתכם משתמש שיר הילדים במילה ״אזרחים״?